יואב האביר עושה בר מצווה
        
יוֹאָב הָיָה אָבִיר צָעִיר וְנֶחְמָד.
הַיּוֹם הָיָה יוֹם מְיֻחָד מְאֹד בְּחַיָּיו.
הוּא חָגַג בַּר מִצְוָה, וְהִתְרַגֵּשׁ לַעֲלוֹת לַתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.
אַךְ לִפְנֵי כֵן, הָיְתָה לוֹ מְשִׂימָה אֲבִירִית מְיֻחֶדֶת.

בַּמַּמְלָכָה שֶׁלָּהֶם, כָּל אָבִיר צָעִיר שֶׁמַּגִּיעַ לְגִיל בַּר מִצְוָה, צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ אֶת אֹמֶץ לִבּוֹ.
זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הִתְמוֹדְדוּת עִם יְצּוּרִים מְשֻׁנִּים שֶׁשּׁוֹמְרִים עַל פֶּתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת.
יוֹאָב עָמַד מוּל הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה, חֶרֶב קְטַנָּה חֲגוּרָה לְמָתְנָיו.

פִּתְאֹם, קָפַץ מִן הַצַּד גּוֹלֶם קַדְמוֹן.
הוּא הָיָה עָשׂוּי מֵעֲלֵי נְיָרִים יְשָׁנִים וְרִאשׁוֹ נִרְאָה כְּסֵפֶר תְּפִלָּה פָּתוּחַ.
הַגּוֹלֶם אָמַר בְּקוֹל צָרוּד: "רַק מִי שֶׁיַּעֲנֶה בֶּאֱמֶת עַל שְׁאֵלָה אַחַת יַעֲבוֹר!"
יוֹאָב הִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְּאֹמֶץ וְעָנָה עַל הַשְּׁאֵלָה בְּכֵנוּת.
הַגּוֹלֶם קִידֵּד בְּרֹאשׁוֹ וְפִנָּה אֶת הַדֶּרֶךְ.

אֲבָל אָז, הִגִּיחַ יְצּוּר נוֹסָף – שֵׁדּוֹן קוֹפְצָנִי וְצִבְעוֹנִי.
הַשֵּׁדּוֹן הִתְחִיל לְהִתְלַצֵּץ וּלְקַפְצֵץ, וְהִסְתִּיר לְיוֹאָב אֶת כִּיפָּתוֹ.
יוֹאָב לֹא כָּעַס, אֶלָּא צָחַק וְהִתְחִיל לְשַׂחֵק עִם הַשֵּׁדּוֹן.
בְּסוֹף הַמִּשְׂחָק, הַשֵּׁדּוֹן הֶחְזִיר אֶת הַכִּיפָּה וְחִיֵּיךְ חִיּוּךְ שׁוֹבָב.

יוֹאָב הָיָה שָׂמֵחַ וְגֵאֶה.
הוּא הִתְגַּבֵּר עַל הַיְּצּוּרִים לֹא בְּכֹחַ הַחֶרֶב, אֶלָּא בְּאֹמֶץ לֵב, בְּכֵנוּת וּבְשִׂמְחָה.
כָּעֵת, הַדֶּרֶךְ הָיְתָה פְּתוּחָה.
הוּא נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מוּכָן לְיוֹמוֹ הַגָּדוֹל.