טַלְיָה וְאַיֶּלֶת יוֹצְאוֹת לְבַלּוֹת
        
טַלְיָה וְאַיֶּלֶת הָיוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת מְלֵאוֹת חַיִּים.
לְטַלְיָה הָיוּ עֵינַיִם יְרֻקּוֹת נוֹצְצוֹת וְשֵׂעָר חוּם אָרֹךְ.
אַיֶּלֶת הַקְּטַנָּה חִיְּכָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה עִם לְחָיַיִם אֲדֻמּוֹת.
"יוֹם יָפֶה לְהַרְפַּתְקָה!" קָרְאָה טַלְיָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה.

"בּוֹאִי נֵצֵא הַחוּצָה לְבַלּוֹת!" עָנְתָה אַיֶּלֶת בְּקוֹל צָהוּל.
הֵן נַעֲלוּ סַנְדָּלִים נוֹחִים וְחָבְשׁוּ כּוֹבְעֵי קַשׁ צִבְעוֹנִיִּים.
הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה בְּאוֹר בָּהִיר וְחַם בְּיוֹם קַיִץ נֶהֱדָר.

הֵן הִגִּיעוּ אֶל הַגַּן הַקָּסוּם שֶׁל הַשְּׁכוּנָה.
עֲצֵי עֲנָק נִצְּבוּ בְּגַאֲוָה, עַנְפֵיהֶם מַצְלִים מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת.
פְּרָחִים בְּכָל הַצְּבָעִים פָּרְחוּ בִּשְׂמָחָה וְהֵפִיצוּ רֵיחַ מָתוֹק.

לְפֶתַע, עָפַף לְצִדָּן פַּרְפַּר כָּחֹל כְּהָאֲגַם הַתְּכֻלְכַּל.
כְּנָפָיו הָיוּ מְנוּקָּדוֹת בְּזָהָב וְכֶסֶף נוֹצֵץ מַדְהִים.
הוּא רָקַד בָּאֲוִיר בְּקַלּוּת וְהוֹבִיל אוֹתָן הָלְאָה בַּשְּׁבִיל הַיָּרֹק.

הָאֲחָיוֹת צָחֲקוּ וְרָצוּ אַחֲרָיו בַּשְּׁבִיל הַמִּתְפַּתֵּל בֵּין הַשִּׂיחִים.
הַפַּרְפַּר נָחַט בִּזְהִירוּת עַל פֶּרַח סָגֹל עָנָק שֶׁפָּרַח לְיָדָן.
"כַּמָּה יָפֶה וְצִבְעוֹנִי!" לָחֲשָׁה טַלְיָה בְּהִתְפַעֲלוּת גְּדוֹלָה.

מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ יָרֹק וְגָבֹהַּ, הֵן גִּלּוּ נַדְנֵדָה נְסוּתֶרֶת.
כַּבְלֵיהָ הָיוּ קְשׁוּרִים בְּחָזְקָה לְעֵץ עָתִיק וְחָזָק.
אַיֶּלֶת קָפְצָה עָלֶיהָ בְּשִׂמְחָה וְהִתְנַדְנְדָה בָּאֲוִיר כְּצִפּוֹר.

טַלְיָה דָּחֲפָה אֶת אַיֶּלֶת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בְּחִיּוּךְ רָחָב וְזוֹהֵר.
צְחוֹקָן מִלֵּא אֶת כָּל הַגַּן הַשָּׁקֵט וְשִׂמֵּחַ אֶת כּוּלָּם.
הַצִּפּוֹרִים צִפְצְפוּ לָהֶן שִׁירֵי שִׂמְחָה מֵהָעֲנָפִים הַגְּבוֹהִים.

לְפֶתַע, רָאוּ מַשֶּׁהוּ נוֹצֵץ בֵּין הַקְּנֵי סוּף שֶׁלְּיַד הַבְּרֵכָה הַקְּטַנָּה.
זוֹ הָיְתָה סִיכַּת שֵׂעָר קְטַנָּה וּוְרֻדָּה בְּצוּרַת כּוֹכָב נוֹצֵץ.
"אוּלַי מִישֶׁהוּ אִבֵּד אוֹתָהּ?" שָׁאֲלָה אַיֶּלֶת בְּדֵעָה וּבְדַאֲגָה קְטַנָּה.

הֵן הִבִּיטוּ סְבִיבָן בְּסַקְרָנוּת לִמְצֹא אֶת בַּעֲלַת הַסִּיכָּה.
לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל, יָשְׁבָה יַלְדָּה קְטַנָּה עֲצוּבָה וּבָכְתָה בְּשֶׁקֶט.
"אֲבַדְתִּי אֶת סִיכַּת הַכּוֹכָב שֶׁלִּי," בָּכְתָה הַיַּלְדָּה בִּבְכִי חָלָשׁ.

טַלְיָה וְאַיֶּלֶת רָצוּ אֵלֶיהָ בִּמְהִירוּת רַבָּה וְהִתְרַגְּשׁוּת.
"מָצָאנוּ אוֹתָהּ!" קָרְאוּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְהִגִּישׁוּ לָהּ אֶת הַסִּיכָּה.
הַיַּלְדָּה חִיְּכָה חִיּוּךְ עָצוּם וְחִבְּקָה אוֹתָן חִבּוּק חָם וּמָתוֹק.

הַשֶּׁמֶשׁ הִתְחִילָה לִשְׁקֹעַ אֶל בֵּיתָהּ, צָבְעָה אֶת הַשָּׁמַיִם בַּאֲדֹמִים וְכַתּוּמִים.
הָאֲחָיוֹת הָיוּ עֲיֵפוֹת אַךְ מְאֻשָּׁרוֹת מְאֹד מֵהַיּוֹם שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן.
הַלֵּב שֶׁלָּהֶן הָיָה מָלֵא בְּחוֹוָיוֹת מְרַתְּקוֹת וּמְשַׁמְּחוֹת.

"אֵיזֶה יוֹם מֻפְלָא הָיָה לָנוּ!" אָמְרָה טַלְיָה בְּחִיּוּךְ עָצוּם לְאַיֶּלֶת.
"נָכוֹן, וְכַמָּה כֵּיף לְבַלּוֹת יַחַד וְלַעֲזֹר לַאֲחֵרִים!" הִסְכִּימָה אַיֶּלֶת.
הֵן יָדְעוּ שֶׁעוֹד הַרְבֵּה הַרְפַּתְקָאוֹת מְחַכּוֹת לָהֶן בַּיָּמִים הַבָּאִים.