רוּת יַלְדַּת טֶבַע מִקִּבּוּץ עַיִן דּוֹר
        
רוּת הַקְּטַנָּה גָּרָה בְּקִבּוּץ עַיִן דּוֹר הַיָּרֹק וְהַשָּׁקֵט.
לָהּ הָיוּ עֵינַיִם חוּמוֹת וּשְׂעָרוֹת קְפוּצוֹת כְּמוֹ קְפִיץ שֶׁשָּׁכַח בְּשֶׁמֶשׁ.
הִיא אָהֲבָה אֶת הַטֶּבַע יוֹתֵר מִכֹּל דָּבָר בָּעוֹלָם.
בִּשְׁבִילָה, כָּל עֵץ, פֶּרַח אוֹ קוֹל צִפּוֹר הָיָה קֶסֶם גָּדוֹל.

בַּבֹּקֶר הִיא צָפְתָה בַּצִּפּוֹרִים הַקְּטַנּוֹת מְקַפְּצוֹת עַל הָעֲנָפִים הָרַכִּים.
אַחַר כָּךְ הִיא סָפְרָה אֶת כָּל הַפַּרְפָּרִים בַּגִּנָּה בְּצִבְעֵי קֶשֶׁת מְהַמֶּמֶת.
וְלֹא שָׁכְחָה לֶאֱסֹף אִצְטְרֻבָּלִים חוּמִים וּמְחֻדָּדִים מִתַּחַת לָעֵצִים הַגְּבוֹהִים.

אֲבָל יוֹתֵר מִכֹּל, יוֹתֵר מִכָּל פֶּרַח אוֹ צִפּוֹר שָׁרָה, רוּת אָהֲבָה לִקְפֹּץ בְּתוֹךְ שְׁלוּלִיּוֹת.
שְׁלוּלִיּוֹת עֲמֻקּוֹת, שְׁלוּלִיּוֹת רְדוּדוֹת, כָּל שְׁלוּלִית הָיְתָה לָהּ הַרְפַּתְקָה.
זֶה הָיָה הַמִּשְׂחָק הֲכִי מְהַנֶּה וְהֲכִי מָלֵא הַתָּזַת מַיִם.

כָּל יוֹם, כְּשֶׁחָזְרָה מֵהַגַּן הַמָּלֵא בִּצְחוֹק וּבִצְבָעִים, הִיא הָיְתָה מִתְרַגֶּשֶׁת כָּל כָּךְ.
בִּזְרִיזוּת גְּדוֹלָה, הִיא נָעֲלָה אֶת הַמַּגָּפַיִם הַצְּהֻבִּים הַמְּאִירִים שֶׁלָּהּ.
הַמַּגָּפַיִם הָיוּ עֲמִידִים בְּפָנֵי הַמַּיִם וְהֶגֵּנוּ עַל רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת.

כָּעֵת, הִיא לֹא הִמְתִּינָה אֲפִלּוּ לְשָׁנִיָּה אַחַת.
בְּקֹצֶר רוּחַ מַמָּשׁ, הִיא רָצָה בְּרִיצָה קַלָּה אֶל עֵבֶר הַשְּׁלוּלִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת.
הַשְּׁלוּלִיּוֹת חִכּוּ לָהּ בַּדֶּרֶךְ, נוֹצְצוֹת כְּמוֹ מַרְאוֹת קְטַנּוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת.

רוּת עָמְדָה לִפְנֵי הַשְּׁלוּלִית הָרִאשׁוֹנָה, נָשְׁמָה עָמֹק וְקָפְצָה פְּנִימָה בְּכֹל כּוֹחָהּ.
מַיִם קָרִים קָפְצוּ וְהִתְזִיזוּ לְכָל עֵבֶר, יוֹצְרִים מִטְחָרָה גְּדוֹלָה.
צְחוֹק מָלֵא שִׂמְחָה פָּרַץ מִגְּרוֹנָהּ הַקָּטָן וּמָלֵא אֶת כָּל הָאֲוִיר.

כָּל פַּעַם שֶׁמַּיִם עַרְמוּמִיִּים הִתִּיזוּ לָהּ עַל הַפָּנִים הַמְּחַיְּכוֹת.
הִיא הִרְגִּישָׁה דְּקִירוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל מַיִם וְצָחֲקָה עוֹד יוֹתֵר בְּרָמָה וּבְקֹל.
זֶה הָיָה הַחֵלֶק הַמְּהַנֶּה בְּיוֹתֵר מִכָּל הַמִּשְׂחָק הַמַּרְעִישׁ.

הַחֻלְצָה הַלְּבָנָה שֶׁלָּהּ הָפְכָה לְחוּמָה מֵהַבֹּץ הַמְּרַגֵּשׁ.
גַּם הַחֲצָאִית הַכְּתוּמָה וְהַבְּהִירָה הִתְכַּסְּתָה בִּמְרִיחוֹת שֶׁל בֹּץ חָם וְנוֹזְלִי.
הִיא נִרְאֲתָה כְּמוֹ חַיָּה קְטַנָּה שֶׁחָפְרָה בָּאֲדָמָה בְּכָל לִבָּהּ.

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר הִתְחִילָה לִשְׁקֹעַ מֵאֲחוֹרֵי הָעֲצִים הַגְּבוֹהִים.
אִמָּא קָרְאָה לְרוּת בְּקוֹל מָתוֹק וְרַךְ: "רוּתִי, הַגִּיעַ הַזְּמַן לָשׁוּב הַבַּיְתָה!"
רוּת רָצְתָה לְהַמְשִׁיךְ לִקְפֹּץ בַּשְּׁלוּלִית הַצּוֹחֶקֶת עוֹד וְעוֹד לָנֶצַח.

אַךְ הִיא יָדְעָה שֶׁאִמָּא מְחַכָּה לָהּ בְּבֵיתָהּ הַחַם וְהַנָּעִים.
בַּבַּיִת, אַבָּא כְּבָר הֵכִין אֲרוּחַת עֶרֶב טְעִימָה וּמַשְׁבִּיעָה.
רֵיחַ הָאוֹכֶל מִלֵּא אֶת הַחֶדֶר וְקָרָא לְרוּת לָגֶשֶׁת.

אַחֲרֵי שֶׁסִּיְּמָה לֶאֱכֹל, רוּת עָלְתָה לַמִּטָּה הַנּוֹחָה שֶׁלָּהּ.
אַבָּא הִתְיַשֵּׁב לְצִדָּה וְסִפֵּר לָהּ סִפּוּר מְרַתֵּק עַל חַיּוֹת וְעַל טֶבַע.
קוֹלוֹ הַשָּׁקֵט עִטֵּף אוֹתָהּ בְּחֹם וּבְבִטְחוֹן.

לֹא עָבְרוּ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת וְרוּת נִרְדְּמָה מַהֵר בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה.
בַּחֲלוֹמָהּ הִיא רָאֲתָה צִפּוֹרִים צִבְעוֹנִיּוֹת וּפַרְפָּרִים מְעוֹפְפִים בַּגַּן.
הִיא אָסְפָה אִצְטְרֻבָּלִים בִּיעָרִים קְסוּמִים וְקָפְצָה בְּשְׁלוּלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וְזוֹהֲרוֹת.