מִיקָה  מְלַטֶּפֶת  הַ|חֲתוּלִים
        
מִיקָה יָדְעָה אֶת כָּל הַחֲתוּלִים בַּשְּׁכוּנָה.
הִיא אָהֲבָה אוֹתָם אֶחָד אֶחָד.
לְמִיקָה הָיְתָה יָד עֲדִינָה, אֲבָל גַּם חֲזָקָה וּבְטוּחָה.
הִיא יָדְעָה לְלַטֵּף בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁחֲתוּלִים אָהֲבוּ.

יוֹם אֶחָד, הִיא רָאֲתָה חָתוּל חָדָשׁ לְגַמְרֵי.
הוּא הִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי פַּח אֲשְׁפָּה יָשָׁן.
הַחָתוּל הָיָה קְטַנְטַן וּמְפֻחָד מְאֹד.
עֵינָיו הַיְּרֻקּוֹת הָיוּ מְלֵאוֹת בַּחֲשָׁשׁ.

מִיקָה הִתְקָרְבָה בְּאִטִּיּוּת גְּדוֹלָה.
הִיא כָּרְעָה בֶּרֶךְ וְקָרְאָה לוֹ בְּקוֹל שָׁקֵט וּמְלַטֵּף.
"פְּסְסְס... חֲתוּלְצִ'יק מָתוֹק, בּוֹא."
הִיא הוֹשִׁיטָה יָד אֶלָּיו לְאַט לְאַט.

הַחָתוּל הִרְגִּישׁ אֶת הַבִּטָּחוֹן בְּקוֹלָהּ.
הוּא יָצָא בַּחֲשָׁשׁ קָטָן מִמַּחֲבוֹאוֹ.
מִיקָה לִטְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ הַקָּטָן בְּרַכּוּת מְיֻחֶדֶת.
הַחָתוּל הִתְחִיל לִגְהוֹר בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

הוּא הִתְחַכֵּךְ בְּיָדָהּ בְּאַהֲבָה רַבָּה.
מִיקָה חִיְּכָה חִיּוּךְ רָחָב וְשָׁמֵחַ.
הִיא יָדְעָה שֶׁמָּצְאָה חָבֵר חָדָשׁ לְלִטּוּף וּלְשַׂחֵק.
וְכָךְ יָדְעָה, שֶׁעוֹד חָתוּל יִשְׁמַע עַל יָדֶיהָ הַנִּפְלָאוֹת.