בִּיבִּי  חוֹגֵג  יוֹם  הֻלֶּדֶת
        
בּוֹקֶר אֶחָד, הַשֶּׁמֶשׁ הִצִּיץ בְּעֶד חַלּוֹנוֹ שֶׁל בִּיבִּי.
בִּיבִּי קָם בְּקִמּוּץ עֵינַיִם וְהִתְמַתַּח.
הוּא זָכַר שֶׁהַיּוֹם יוֹם הֻלַּדְתּוֹ.
"יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ לִי!" לָחַשׁ בְּשִׂמְחָה.

כָּל הַיּוֹם הוּא הִתְכּוֹנֵן לַמְּסִבָּה הַגְּדוֹלָה.
אִמָּא אָפְתָה עוּגָה רֵיחָנִית וְטְעִימָה.
אַבָּא תָּלָה בַּלּוֹנִים צִבְעוֹנִיִּים בְּכָל הַבַּיִת.
בִּיבִּי עָזַר לְסַדֵּר אֶת הַכִּסְאוֹת וְאֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת.

אַחַר כָּךְ, חֲבֵרוֹ לֵוִי הִתְקַשֵּׁר וְנִשְׁמַע עָצוּב.
הוּא לֹא מָצָא אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁהֵכִין לְבִיבִּי.
בִּיבִּי הִצִּיעַ לַעֲזֹר לוֹ לְחַפֵּשׂ בְּלִי לַחְשׁוֹב פַּעֲמַיִם.
יַחַד הֵם חִפְּשׂוּ בְּכָל הַחֲדָרִים עַד שֶׁמָּצְאוּ אוֹתָהּ.

קָרוֹב לְמוֹעֵד הַמְּסִבָּה, בִּיבִּי רָאָה שֶׁחָסֵר מַשֶּׁהוּ.
לֹא הָיוּ מַסְפִּיק כּוֹסוֹת בִּשְׁבִיל כֻּלָּם.
הוּא הֶחְלִיט לַחֲלֹק אֶת הַכּוֹסוֹת הַמְּיֻחָדוֹת שֶׁלּוֹ.
כָּךְ, לְכָל אֶחָד מֵהֶם הָיְתָה כּוֹס מִשֶּׁלּוֹ.

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְכָל הַחֲבֵרִים הִגִּיעוּ בְּיַחַד.
הֵם צָהֲלוּ וְשָׂמְחוּ וְאִחֲלוּ לוֹ יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ.
כֻּלָּם שִׂחֲקוּ מִשְׂחָקִים כֵּיפִיִּים וְרָקְדוּ בְּשִׂמְחָה רַבָּה.
בִּיבִּי חִיֵּךְ חִיּוּךְ גָּדוֹל מֵאֹזֶן לְאֹזֶן.

בִּיבִּי הֵבִין שֶׁהַמַּתָּנָה הֲכִי גְּדוֹלָה הִיא לַעֲזֹר לַחֲבֵרִים.
הַחֲשׁוּב בְּיוֹתֵר הוּא לַחֲלֹק וְלֶאֱהֹב אֶת מִי שֶׁסְּבִיבָךְ.
הוּא הִרְגִּישׁ שָׂמֵחַ וּמְלֵא אַהֲבָה בְּלִבּוֹ.
יוֹם הֻלֶּדֶת כָּזֶה לֹא שׁוֹכְחִים לְעוֹלָם.