מַסָּע קָטָן — לֵב גָּדוֹל

סִפּוּר חָם וּמָלֵא צְבָעִים עַל יַלְדָּה שֶׁלִבָּהּ גָּדוֹל וְטוֹב. שַׁי אוֹהֶבֶת לְצַיֵּר בְּכָל בֹּקֶר, וּבְיוֹם פָּשׁוּט פָּקְחוּ עֵינֶיהָ עַל פֶּרַח קָסוּם וְצִפּוֹר כְּחֻלָּה שֶׁעָזְרָה לָהּ לְהַחֲיוֹת אֶת הַצִּיּוּר. סֵפֶר זֶה מְלַמֵּד עַל חֲבֵרוּת, חֶמְלָה וּבִטָּחוֹן בַּדִּמְיוֹן, וּמְשַׂמֵּחַ קוֹרְאִים צְעִירִים וּגְדֹלִים.

“הַסִּפּוּר מַעֲלֶה חִיּוּךְ עַל הַפָּנִים וּמַשְׁאִיר רֶגֶשׁ חָמוּד בַּלֵּב.”