אֲרִיָּה מַלְכַּת הַצִּיּוּרִים
        
אַרְיָה אָהֲבָה לְצַיֵּר יוֹתֵר מִכֹּל.
בְּכָל בֹּקֶר הִיא הִתְיַשְּׁבָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל בַּחֶדֶר.
שָׁם חִכּוּ לָהּ קֻפְסַת צִבְעֵי גּוּאָשׁ זוֹהֲרִים וּמִכְחוֹלִים רַכִּים.
וְגַם חֲבִילַת נְיָרוֹת לְבָנִים וּמְחַק מִצְחִיק עִם כּוֹבַע כָּחֹל.

הִיא טָבְלָה אֶת הַמִּכְחוֹל הַדַּק בְּצֶבַע יָרֹק בָּהִיר וְרַעֲנָן.
וְהֵחֵלָּה לְהָזִיז אוֹתוֹ בְּעֲדִינוּת עַל הַנְּיָר הַחָלָק.
לְאַט לְאַט הִתְגַּלָּה גִּבּוֹל שֶׁל פֶּרַח עָנֹג.
וּמִיָּד אַחֲרָיו עָלִים קְטַנִּים וּמְצֻיָּרִים בְּעִגּוּלִים.

אַחַר כָּךְ הִיא בָּחֲרָה צֶבַע סָגֹל עָמֹק וּמִסְתּוֹרִי.
בְּתְנוּעוֹת קַלּוֹת, הִיא צִיְּרָה עֲלֵי כּוֹתֶרֶת גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים.
הַפֶּרַח שֶׁצִּיְּרָה נִרְאָה כְּאִלּוּ הוּא עָמַד לִפְרֹחַ מֵהַדַּף הַלָּבָן.
וּבַמֶּרְכָּז הִיא הוֹסִיפָה נְקֻדּוֹת צְהֻבּוֹת קְטַנּוֹת וּמַנְצִיצוֹת.

סַבָּא נִכְנַס לַחֶדֶר וְלִטֵּף אֶת רֹאשָׁהּ הַחָמוּד שֶׁל אַרְיָה.
'וָאוּ, אֲרִיָּה יַלְדָּה יָפָה!' קָרָא בְּהִתְפַּעֲלוּת גְּדוֹלָה.
'הַצִּיּוּר שֶׁלָּךְ פָּשׁוּט מַדְהִים, כְּאִלּוּ אֲנִי מֵרִיחַ אֶת הַפֶּרַח!'
פָּנֶיהָ שֶׁל אַרְיָה הֶאֱדִימוּ מִשִּׂמְחָה וְחִיֵּךְ רָחָב עָלָה עַל שְׂפָתֶיהָ.

אַרְיָה אָהֲבָה לִשְׁמֹעַ מַחְמָאוֹת עַל יְצִירוֹתֶיהָ הַמְּצֻיָּרוֹת בְּאַהֲבָה.
הִיא הֶרְגִּישָׁה שֶׁכָּל צִיּוּר מַעֲנִיק לָהּ כֹּחַ מְיֻחָד וּמוֹפְלָא.
בְּכָל מִכְחוֹל שֶׁהִנִּיחָה, הִיא חָשָׁה כְּמוֹ קוֹסֶמֶת קְטַנָּה וּמְלֵאָה קֶסֶם.
שֶׁיּוֹצֶרֶת עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים וְצִבְעוֹנִיִּים מִכָּל צֶבַע בַּקֻּפְסָה.