הַרְפַּתְקָה קְטַנָּה — לֵב גָּדוֹל וְחֲלוֹמוֹת עֲצוּמִים

סִפּוּר זֶה מְגַלֶּה אֶת פְּנִימַת הַלֵּב שֶׁל יֶלֶד קָטָן וּמָלֵא מֶרֶץ. אָדָם אוֹהֵב לָרוּץ בֵּין הַשָּׂדוֹת, לְעַזֵּר לַחַיּוֹת וּלְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת חֲבֵרָיו בְּהִתְחַבְּאוּת וּבַדְּמִיּוֹן. כְּשֶׁהוּא מְצָא גּוֹזָל נָפֹל, הוּא מֵרִים אֶת יָדוֹ בְּרַחֲמִים וּמְשִׁיב אוֹתוֹ לְאִמּוֹ; זֶהוּ סִימָן לְחֶסֶד וְאֹמֶץ. הַסֵּפֶר מְשַׁלֵּב צְחוֹק, חִיּוּךְ וּשְׁעָשׁוּעִים — וְהַקּוֹרְאִים יִתְעַנַּגּוּ, יִחְלוֹמוּ וִיִלְמְדוּ לְהִתְיַחֵס בְּטוֹבָה.

“סִפּוּר מַעֲלֶה חִיּוּךְ וּמַשְׁאִיר רֶגֶשׁ טוֹב בַּלֵּב.”