גּוֹנֵי מוֹכֵר חֲלֵב קוֹקוֹס
        
גּוֹנֵי הָיָה יֶלֶד חָכָם וּמָלֵא רַעְיוֹנוֹת כֵּיפִיִּים.
הוּא אָהַב לַחְשֹׁב עַל דְּבָרִים חֲדָשִׁים וּמַפְתִּיעִים.
יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁשָּׁתָה חֲלֵב קוֹקוֹס טָעִים וּמְרַעֲנֵן, עָלָה בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן נִפְלָא.
"אֶפְתַּח דּוּכָן לַחֲלֵב קוֹקוֹס בַּגַּן שֶׁלָּנוּ!" חָשַׁב גּוֹנֵי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

הוּא מִיַּד נִגַּשׁ לַעֲבוֹדָה בְּמֶרֶץ רַב.
הוּא לָקַח אַרְגָּז יָשָׁן, צִבַּע אוֹתוֹ בְּצִבְעִים זוֹהֲרִים וְקִשֵּׁט בְּעָלִים יְרֻקִּים.
עַל הַדּוּכָן הַקָּטָן הִצִּיב שֶׁלֶט מְצוּיָּר: "חֲלֵב קוֹקוֹס מַטְעִים שֶׁל גּוֹנֵי".
כְּבָר אָז הַדּוּכָן נִרְאָה מַזְמִין וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁפָּתַח, כֻּלָּם הִתְרַגְּשׁוּ.

כְּשֶׁגּוֹנֵי פָּתַח אֶת הַדּוּכָן, הַיְּלָדִים מִמִּיַּד הִתְקָרְבוּ בְּסַקְרָנוּת.
חֲלֵב הַקּוֹקוֹס הָיָה מָתוֹק, קָרִיר וְטָעִים, בְּדִיּוּק מָה שֶׁצָּרִיךְ בְּיוֹם חַם.
הֵם שָׁתוּ וְהִתְלַהֲבוּ, וְסִפְּרוּ לְכֻלָּם כַּמָּה זֶה נִפְלָא.
גּוֹנֵי חִיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב וְהִגִּישׁ עוֹד כּוֹסוֹת.

הַשְּׁמוּעָה עָבְרָה מִפֶּה לְאֹזֶן כְּמוֹ קֶסֶם.
בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים, הַדּוּכָן שֶׁל גּוֹנֵי הָפַךְ לְלָהִיט גָּדוֹל בַּגַּן.
תּוֹר אָרֹךְ הִשְׁתָּרֵךְ לְיַד הַדּוּכָן כָּל יוֹם, וְגוֹנֵי עָבַד בְּחָרוּץ.
הוּא הָיָה מְאֻשָּׁר לְהַגִּישׁ לְכֻלָּם חֲלֵב קוֹקוֹס מְרַעֲנֵן.

גּוֹנֵי גִּלָּה שֶׁלִּפְעָמִים, רַעְיוֹן קָטָן וּמְעַט הַתְמָדָה יְכוֹלִים לְהָבִיא לְהַצְלָחָה גְּדוֹלָה.
הוּא לָמַד שֶׁכְּדַאי לְהַאֲמִין בְּעַצְמְךָ וּבָרַעְיוֹנוֹת שֶׁלְּךָ.
וְכָךְ, הַיֶּלֶד הַחָרוּץ מִמּוֹכֵר חֲלֵב הַקּוֹקוֹס, הָפַךְ לְהַשְׁרָאָה לְכָל הַחֲבֵרִים בַּגַּן.