אִיצִיק בִּרְיוֹן הַחֶדֶר כֹּשֶׁר
        
אִיצִיק הָיָה יֶלֶד נֶחְמָד, אַךְ קְצָת חַלָּשׁ.
הוּא אָהַב מְאוֹד לָלֶכֶת לְחֶדֶר הַכֹּשֶׁר.
בְּכָל יוֹם הוּא הִתְאַמֵּן בְּהַתְמָדָה גְּדוֹלָה.
הוּא הֵרִים מִשְׁקוֹלוֹת קְטַנִּים וְקָפַץ עַל חֶבֶל.

לָאֵט לְאֵט, הַשְּׁרִירִים שֶׁלּוֹ גָּדְלוּ וְהִתְחַזְּקוּ.
הוּא יָכֹל הָיָה לְהָרִים מִשְׁקָל כָּבֵד יוֹתֵר.
כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ שָׁמוּ לֵב לַכֹּחַ הֶחָדָשׁ שֶׁלּוֹ.

וּבְיוֹם אֶחָד, אִיצִיק הָפַךְ לְגִבּוֹר חֶדֶר הַכֹּשֶׁר!
הוּא עָזַר לְכֻלָּם עִם הַתַּרְגִּילִים הַקָּשִׁים.
כֻּלָּם אָהֲבוּ מְאוֹד אֶת הַיֶּלֶד הֶחָזָק וְהַטּוֹב.

הַרְבֵּה יְלָדִים רָצוּ לְהִתְחַבֵּר עִם אִיצִיק.
הֵם רָצוּ לִלְמוֹד מִמֶּנּוּ אֵיךְ לִהְיוֹת חֲזָקִים.
אִיצִיק חָלַק אִתָּם אֶת הַסּוֹדוֹת שֶׁלּוֹ בְּשִׂמְחָה.
כָּכָה הָיוּ לוֹ הַרְבֵּה חֲבֵרִים נֶהֱדָרִים בַּחֶדֶר כֹּשֶׁר.