אַבָּא עוֹשֶׂה שְׁטוּיוֹת
        
אַבָּא וְגוֹנִי יָשְׁבוּ יַחַד עַל הַשָּׁטִיחַ בַּסָּלוֹן.
פִּתְאוֹם, אַבָּא עָשָׂה פַּרְצוּף מַצְחִיק שֶׁל מַעְלָה וְלְמַטָּה.
הוּא הִבְלִיט אֶת עֵינָיו וְהוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ הַחֲוַּמָּה.
גוֹנִי נִקְרַע מִצְּחוֹק וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד.

אַבָּא קָם בִּמְהִירוּת וְרָץ לַחֲדַר הַיְּלָדִים הַצִּבְעוֹנִי.
הוּא חָזַר כְּשֶׁחִתּוּל נָקִי לָפוּף לוֹ כְּמוֹ כֶּתֶר עַל הָרֹאשׁ.
"אֲנִי הַמֶּלֶךְ חִתּוּלִי הָרִאשׁוֹן וְהַיָּחִיד!" הִכְרִיז אַבָּא בְּקוֹל נִפְחַד.
גוֹנִי צָחַק כָּל כָּךְ חָזָק עַד שֶׁהַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ כָּאֲבָה.

לְפֶתַע, נִשְׁמַע "פְּלָאץ!" רָם וּמַצְחִיק מֵהַמִּכְנָסַיִם שֶׁל אַבָּא.
אַבָּא הִסְתַּכֵּל עַל גּוֹנִי בְּפַרְצוּף שֶׁל חַדָּה וְרָמַז שֶׁזֶּה לֹא הוּא.
"אוּלַי זֶה הַחִתּוּל שֶׁלִּי?" שָׁאַל אַבָּא בְּקוֹל עָמֹק וּמְבֻלְבָּל.
גוֹנִי צָרַח מִצְּחוֹק וְהִצְבִּיעַ בְּאֶצְבַּע עַל אַבָּא הַשּׁוֹבָב.

בְּבַת אַחַת, אַבָּא קִפֵּץ וְהִתְחַבֵּא מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעַל הַסַּפָּה.
"אֵיפֹה אַבָּא נֶעֱלַם?" שָׁאַל קוֹל בּוֹקֵעַ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה הַכְּחֻלָּה.
גוֹנִי הִתְחִיל לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בְּפָנִים רְצִינִיּוֹת כְּאִלּוּ בֶּאֱמֶת.
אַחֲרֵי שְׁנִיָּה אַחַת, אַבָּא קָפַץ בְּהַפְתָּעָה עִם צְפִירָה גְּדוֹלָה.

גוֹנִי כִּמְעַט נָפַל מֵרֹב צְחוֹק וְהַלֵּב שֶׁלּוֹ דָּפַק בְּשִׂמְחָה.
"אַתָּה הָאַבָּא הֲכִי מַצְחִיק בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ!" קָרָא גּוֹנִי בְּקוֹל רָם.
אֵיזֶה כֵּיף שֶׁיֵּשׁ אַבָּא שֶׁעוֹשֶׂה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שְׁטוּיוֹת.
הֵם הִמְשִׁיכוּ לְשַׂחֵק וְלִצְחֹק עוֹד הַרְבֵּה זְמַן.