אַבָּא בַּחִתּוּל — צְחָק שֶׁמְשַׁחֵר כָּל לֵב

בְּסִפּוּר פָּשׁוּט וּמְצַחְקְנִי, אַבָּא מְחַפֵּשׂ דֶּרֶךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת גּוֹנֵי הָעָצוּב. הוּא מִתְחַבֵּא תַּחַת הַשָּׂמִיכָה, מְשַׁמֵּעַ צְלִילִים מְצַחְקִים וְעוֹשֶׂה פַּרְצוּפֵי שְׁטוּיוֹת — עַל רֹאשׁוֹ חִתּוּל לָבָן בְּקַשָּׁר מְשֻׁגָּע וּבַרֶגַע אַבָּא מִתְגַּלֶּה. גּוֹנֵי פּוֹרֵץ בְּצִחוֹק גָּדוֹל, מִתְגַּלְגֵּל עַל הַשָּׁטִיחַ וְלִבּוֹ מְלֵא שִׂמְחָה — וְכָךְ הַבַּיִת נִמְלָא בְּצְחוֹק וּבְחִבּוּקִים. סֵפֶר זֶה חוֹגֵג אֶת הָעֲצְמָתוּת שֶׁל הַשִּׂחָקָה, אֶת הָאֲהָבָה הָאֲבִיָּת וְאֶת כֹּחַ הַצְּחוֹק — לְמַעַן קְרִיאַת לִילָדִים וּלְחִיוּק רוּחַ בַּבַּיִת.

“סִפּוּר מַצְחִיק וְמַחַמֵּם לֵב — מְעַצֵּר חִיּוּךְ וּמְמַלֵּא אֶת הַבַּיִת בְּשִׂמְחָה.”