הַרְפַּתְקָה קַסוּמָה שֶׁמְּחַמֶּמֶת אֶת הַלֵּב

בְּסִפּוּר פָּשׁוּט וְחָמִים עָרֵב הָרֶגֶשׁ וְהַמּוּסָרָה: אִיתָמָר, יֶלֶד שֶׁאוֹהֵב לָרוּץ וְלְהִתְעַטֵּר בַּהֲרָפָּתְקָאוֹת, לֹמֵד בְּפַעַם אַחַת שֶׁהַמְּהִירוּת לֹא תָּמִיד מוֹשִׁיעָה. אַחֲרֵי נְפִילָה בַּגַּן וּשְׂחוֹת עִם הוֹרוֹתָיו, הוּא מְבִין שֶׁהַחָשָׁבָה, הַהַקְשָׁבָה וְהַזְּהִירוּת הֵן הָאֹמֶץ הָאֲמִתִּיּוֹת — וְשֶׁמּוּל שֶׁל הַרְפַּתְקָה יֵשׁ מָקוֹם לָבֶטַח וּלְשִׁמּוּר עַל חֲבֵרִים.

“סִפּוּר מַעֲלֶה חִיּוּךְ עַל הַפָּנִים וּמַלְמֵד אֹמֶץ וְהַקְשָׁבָה.”